שמעון קורנפלד

מנכ"ל מרכז ומנהל פרויקט

מאור נחום

מחזיק מניות, מרכז ומנהל הפרויקט

לואיס בראון

מחזיק מניות, מרכז ומנהל פרויקט

ניסן שרבף

מחזיק מניות, מנהל פרויקט

פיטר קופר

מחזיק מניות, מנהל פרויקט

מיכאל אלון

קיבוץ צובה, הרי ירושלים. בקצה המזרחי של הקיבוץ, במרחק חמש דקות הליכה מהמעיין, ניצב מבנה דו-קומתי ששימש בעבר כמדגרת הרי ירושלים ושופץ על ידי תפנית, חזיתו שקופה והוא צופה אל עבר הטרסות והמטעים.  בפנים חלל עבודה גדול, מואר וחמים. אנשים ישובים בפינות העבודה שלהם, מתהלכים סביב, מנהלים דיון ערני בחדר הישיבות.

לכאן חוזרים מנהלי הפרויקטים והמפקחים מהשטח ומהישיבות אצל הלקוחות, ברשויות ובוועדות השונות, זה בסיס האם. זה הבית, בית חברת תפנית.

המייסד הוא דן וינד (1935-2006), מבכירי המהנדסים, יקיר ירושלים ובונה ירושלים. אין כמעט פינה בירושלים שוינד לא היה מעורב בפיתוחה: קריות האוניברסיטה בגבעת רם ובהר הצופים, אזור קניון ירושלים, גן החיות התנ"כי ובית הלוחם, אזור הסינמטק וגיא בן הינום, קריית העירייה, אזור התעשייה בגבעת שאול, קריית הלאום, קמפוס יד ושם, הרכבת הקלה ועוד.

את חברת תפנית ייסד דן וינד בשנת 1995 יחד עם שמעון קורנפלד, אלי גורדון, שלומית שער, משה עוז ומיכאל אלון כחברת המשך לחברות שהיו בבעלותו. כיום נמצא גרעין השליטה בחברה בידי שמעון קורנפלד, המשמש גם יו"ר החברה ומנכ"ל החברה, שותפיו הם מאור נחום, לואיס בראון, פיטר קופר, ניסן שרבף.

 

מקום טוב באמצע

מן העבר האחד עומדות חברות קטנות לפיקוח הנדסי, שמבוססות על קומץ אנשים, ומן העבר האחר – חברות ענק המעסיקות מאות עובדים. תפנית ממוקמת במקום טוב באמצע. לחברה כ-50 עובדים, והאווירה בה משפחתית; כל אחד מהעובדים יכול לטלפן ישירות בכל שעה למנכ"ל ולהתייעץ עמו.

"הגעתי לפה ישר אחרי הלימודים", אומר יוסי גיא, מנהל פרויקטים בחברה, "מיד הבנתי שיש פה דרגת חופש מאוד גדולה אבל זה בא עם אחריות גדולה. מצפים מאיתנו להתמסר למקום העבודה. לי באופן אישי זה מתאים. זאת אומרת אתה חוזר הביתה, אם צריך לפתוח את המחשב בעשר כדי להוציא איזה מכתב דחוף או לעשות איזה דו"ח דחוף, אז אני אשב ואעשה את זה. אשתי כבר מודעת לזה. היא מבינה שהתחתנתי לא רק איתה".

"זה לא מקום עבודה של משכורת חודשית בראשון בחודש ויאללה ביי. זה לא עובד ככה. זה לא יכול לעבוד ככה, הבוס שלי פה מאוד עוזר לי להתמודד עם הקשיים של העומס ושל הלחץ. מילה טובה היא חלק חשוב בכל הסיפור הזה. וחוץ מזה, יש במשרד הזה מאגר ידע עצום, הרבה מעבר למחשבים ולניירת ולכל הקבצים. יש פה אנשים, שאם אתה צריך משהו, רק תשאל. אתה יכול סתם לזרוק נושא ולתפוס מישהו שכבר עשה את זה ומכיר, ופשוט תקבל את ההסבר המתאים".

תן לי דוגמה

"למשל כלונסאות בבנייה. דברים שלא למדתי בלימודים שלי כי אני מהנדס מכונות, אז כאן לא יגידו לי עזוב, תן למהנדס אזרחי להתמודד עם זה, אלא ממש ילמדו אותי. כאן יכולתי להתייעץ ולהבין מהם הדגשים, איפה קבלנים מנסים אותך, למה צריך לשים לב. יש פה שיתוף נפלא של ידע וניסיון".

 

להיות מנהל פרויקט

"זה מתחיל ברעיון, בשלב התחלתי של ייזום ותכנון", אומר קורנפלד, "ממשיך הלאה דרך בחירת המתכננים והקבלנים אל הביצוע ועד מסירת המפתח. האתגר הוא להביא את הכול לשיווי משקל מבחינת התכנון, התקנות, התקציב, לוחות הזמנים, איכות הביצוע, הכול. נחוצה לויאליות למזמיני הפרויקט וזה לא אומר שאין ביקורתיות, אנחנו ממש לא 'יסמנים', אבל יש מסירות מלאה. בנוסף דרוש סדר, ארגון, שליטה ובקרה ויחד עמם שיישארו מספיק יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה כדי לאפשר לעשות דברים אחרת".

"המשימה שלנו היא להתניע פרויקטים ולהעלות אותם על הפסים, אבל אחרי שהם על הפסים לא לשכוח שהם יכולים לרדת מהם בכל רגע נתון וזאת עבודה סיזיפית שהיא קשה לא פחות מהדחיפה הראשונית, היא פחות זוהרת והיא דורשת משמעת עצמית וריצה למרחקים ארוכים כי פרויקטי בנייה הם ארוכים וכול מה שיכול להשתבש אכן ישתבש אם לא נדאג מראש שהוא לא ישתבש, העניין שלנו הוא לקחת פרויקט מורכב, עד היום, גם לאחר כמעט 30 שנה במקצוע, המורכבות היא תמיד מפתיעה, אתה לומד כל הזמן נושאים חדשים אבל המורכבות היא לא רק עולמות התוכן שאליהם אנו נחשפים במפעל היי-טק, מעבדה, בית חולים או מוזאון, המורכבות היא גם בפוליטיקה הפנים-ארגונית של הלקוח, במשמעות החברתית של הפרויקט, במשברים שנוצרים במהלכו, ביחסים בין השותפים בפרויקט. לדוגמה שני פרויקטים שעסקתי בהם בעשור האחרון – האחד מגדל האִשפוז בהדסה שקוּדם והתבצע תוך כדי המשבר הכלכלי בארה"ב ואחר כך הקפאת ההליכים בהדסה בארץ והביתן היהודי באושוויץ שבוצע על ידי יד ושם, בכספי מדינת ישראל, על אדמת פולין בנכסים ששייכים לממשלת פולין במחנה הריכוז, אושוויץ ומתוכנן ומבוצע עם גורמים ישראליים ובין-לאומיים. אנחנו לומדים להתמודד עם מצבים מורכבים, למצוא פתרונות יצירתיים לא רק מבחינה הנדסית אלא גם מבחינה פוליטית, חברתית, מסחרית ומשפטית, לגשר על פערים תרבותיים ואישיותיים ולנטרל מוקשים, ולהביא את הכול לידי ביצוע וגמר ברמה גבוהה. דרוש המון ידע וניסיון ומקצועיות אבל בסוף זה גם נורא פרסונלי וזה מה שהופך את המקצוע הזה למקצוע מאתגר מאוד אבל מלא סיפוק".

"להיות מנהל פרויקט זה בין-תחומי", ממשיך מאור נחום, שותף ומנהל פרויקטים בחברה, "צריך להתמצא בעולמות של חוק ומשפט, כסף, תכנון, הנדסה, תהליכים בתכנון עירוני. בעבר הבניין היה העיקר ולכן מסורתית מהנדסים הובילו הכול. היום הבניין הוא קופסה והתוכן זה העיקר. זה יכול להיות מוזאון וזו עשויה להיות מעבֶּדֶת מחקר או חדר מיון בבית חולים".

"מנהל פרויקט מוצלח צריך ראייה כוללת והבנה. דרושים יכולת ורצון להיכנס לפְרָטי פרטים", אומר לואיס, מנהל פרויקטים ושותף בחברה, "בכל ניהול פרויקט יש את המשולש המפורסם: לוח זמנים, תקציב ואיכות. כל צלע משפיעה על האחרות. אם לוח הזמנים צפוף אז אני צריך להגדיל את התקציב או חלילה לפגוע באיכות. אנחנו מופקדים על המשולש הזה. זאת האחריות שלנו".

"המסר שלנו", אומר נחום, "אנחנו לא כמו האחרים. אנחנו לא פוחדים לצלול פנימה לנבכי הפרטים, אל תוך הקונפליקטים המורכבים ביותר. להפך. אנחנו אוהבים להתפלש בבוץ הזה".

מוזאונים, בתי חולים, מבני ציבור מורכבים, בניינים לשימור, תוכניות מִתאר. "אנחנו כל הזמן מחפשים אתגרים", אומר קורנפלד, "לא מאוד מעניין אותנו עוד מגדל מגורים של מאה דירות. אבל אנחנו נעשה גם פרויקט כזה וגם לשם נביא יתרונות מעשיים".

 

משפחה שכזאת

"מאז שעליתי לארץ, לפני 32 שנים, זו החברה היחידה שעבדתי בה. אז למה אני עדיין פה כבר 32 שנים?", אומר פיטר, מנהל פרויקטים ושותף בחברה, "כי אנחנו עובדים יחד כצוות. כי אין תחרות להעיף מישהו החוצה. להפך, תמיד מנסים לעזור אחד לשני ויש באמת תחושה של משפחה. יש כאן אנשים שהיו בחתונה שלי, ראו איך הילדים שלי גדלו. יש לנו גם מדיניות לעזור לילדים בתקופת הקיץ, להעסיק כל ילד שמעוניין, בעבודות משרד, לפחות שבוע, שיוכל להרוויח קצת דמי כיס. אנחנו מאוד קשורים אחד לשני".

משה עוז, בן 73, מוותיקי העובדים בחברה, עבר מזמן את גיל הפרישה, אבל ממשיך להגיע למשרד שלוש פעמים בשבוע.

איך זה לעבוד כאן בשבילך?

"תראה, ברגע שאתה קורא לזה עבודה זה קצת מרגיז. זה בית".