יד ושם, רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, הוקמה על-פי חוק בשנת התש"ג (1953). משכנה נקבע בהר הזיכרון בירושלים, והמתחם תוכנן והתפתח במהלך השנים

המוזיאון ההיסטורי החדש הממוקם בלב מתחם יד ושם והוא חלק מרכזי מתוכניות יד ושם 2001.

במכלול המוזיאלי, מבנה המוזיאון ההיסטורי לתולדות השואה, היכל השמות, ביתן לתערוכות מתחלפות, ביתן לאומנות השואה, בית כנסת, מרכזי למידה וצפייה, כירות ומצפורים ויחידות תמך.

המוזיאון ההיסטורי הוא מבנה תת תקרקעי, מרבית שטחו מתחת לפני הקרקע ורק קצותיו עולים אל מעל פני הקרקע, הוא בנוי מחללי תצוגה בכל מיני גדלים וצורות ובמרכזם מסדרון שצורתו מנסרה.

תשומת לב מיוחדת ניתנה לשילוב המבנים החדשים בטופוגרפיה, בנוף ובקשר הישיר לרכס שמצפון ומדרום.

תוואי הביקור במוזיאון יוצר איזון בין המועקה שיוצרים המוצגים שבחללים התת קרקעיים לבין הפוגה בחללים פתוחים ובמקומות מנוחה ריקים ממוצגים.

הביקור במכלול המוזיאלי בכלל ובמוזיאון ההיסטורי ובהיכל השמות בפרט, הם גולת הכותרת של הביקור ביד ושם.

מטרות התכנון החדש היו:

  • להתאים את המוצגים ואת אמצעי התצוגה לצרכים ולמאפיינים של קהלי היעד בשנות האלפיים.
  • להבטיח זרימה שוטפת של מבקרים במסלול הביקור במוזיאון ובמתחם יד ושם כולו.
  • לארגן מחדש את מסלול הביקור: במוזיאון ההיסטורי של השואה, באולם לתערוכות מתחלפות, במרכז הלימוד, בווידאוטק –  מרכז הצפייה ובבית הכנסת, וכן לקשר בינהם לבין האודיטוריום הקיים.
  • ליצור קשר בין חלקי המכלול המוזיאלי לבין שרתי התמך כגון מחסנים, משרדי אוצרים והנהלה, סדנאות שימור, מרכז אנרגיה, חצר שירות וכיוצ"ב.

כדי להבטיח שתנועת כלי הרכב והולכי הרגל בכל חלקי הקמפוס תימשך כסדרה גם בעת הקמת המבנים, נבנו שני גשרים זמניים להולכי רגל ולכלי רכב, וכן הוכשרו שבילים, מעברים, רמפות וגשרונים רבים.

כבר בשלב הביצוע של עבודות השלד הוכנסו אל חללי המוזיאון מוצגים מקוריים כגון קרון רכבת, עמודי תאורה, שלדות של כלי רכב, שלא היה אפשר להכניסם לאחר ביצוע העבודות, לשם כך הוכשרו חללים מבוקרים ונקיים בתוך סביבת עבודה קשה ומלוכלכת.