תקציר:
בינואר 2006 קיבלה ממשלת ישראל החלטה לפעול לחידוש הביתן היהודי במוזיאון מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. החלטה זאת באה בעקבות ביקור ראש ממשלת ישראל דאז, אריאל שרון, זמן קצר קודם לכן באושוויץ ובביתן והתרשמותו שהתצוגה בביתן טעונה חידוש. באותה החלטת ממשלה הוחלט על הקמת צוות בין-משרדי שיפעל להגשת מתווה לחידוש הביתן באמצעות יד ושם-רשות הזיכרון לשואה ולגבורה.
החל בשנת 2009, לאחר שאושרו המתווה והתקציב, פעלה יד ושם יחד עם מוזיאון אושוויץ בירקנאו למימושו.
בנוסף הוקמה וועדה בינלאומית בראשות אלי ויזל לדיון בתכני התצוגה החדשה.
התקציב לפרויקט ניתן על ידי מדינת ישראל. מימוש הפרויקט בפולין בשטחי מוזיאון לאומי פולני, דרש הסכמות מורכבות עם ממשלת פולין ועם מוזיאון אושוויץ-בירקנאו כמו גם עם רשויות התכנון והבניה בפולין.
תכנון התצוגה נעשה על ידי צוות מתכננים ישראלי בראשות סטודיו דה-לנגה שזכה בתחרות לעיצוב הביתן, במקביל לצוות זה הופעל בפולין צוות מתכננים לטיפול במבנה ובתשתיות ולקבלת האישורים הנדרשים מהרשויות השונות, גם הצוות הפולני הופעל ומומן על ידי יד ושם.
הפרויקט שאינו גדול בשטחו, דרש תיאום מורכב מאד בין רצונות אוצרי ומעצבי התצוגה, מגבלות שימור, תפיסות עולם שונות בקשר ליחסים שבין שימור וזיכרון, כמו גם תיאום הנדסי, משפטי וסטטוטורי מורכב.
כל זאת בפרויקט שהיה ועודנו במרכז תשומת הלב של גורמים פוליטיים בארץ ובפולין בשל תכניו החשובים והרגישים.
הביתן נחנך על ידי ראש ממשלת ישראל ב13 ביוני 2013 ויום למחרת נפתח לקהל הרחב.
רקע היסטורי על מחנה אושוויץ וביתן 27:•
סמוך לעיירה אושוויינצ'ים, באתר שנקרא לימים בפי הנאצים אושוויץ I, שכנו 14 ביתנים חד קומתיים ששימשו כמחנה פליטים בשלהי מלחמת העולם הראשונה ואחר כך כקסרקטין צבאי שהשתייך לגדוד התותחנים הפולני שמפקדתו הייתה בקטוביץ.
בינואר 1940 נשלחה ועדה מטעם מפקדת מחנות ההשמדה של הנאצים לסייר באתר לצורך בדיקת התאמתו להקמת מחנה וזו נתנה חוות דעת שלילית., באפריל 1940 נשלחה וועדה נוספת בראשות רודולף הס, ובהסתמך על הדו"ח של הס אישר הימלר להקים באתר זה את המחנה.
תחילה פונו כ – 1,200 פליטים שגרו עדיין סביב המחנה בצריפים ובקתות.
במאי 1940 הובאו למקום כ – 300 יהודים מהעיירה הסמוכה אושוויינצ'ים ובהמשך 30 אסירים פליליים גרמניים שהועסקו כולם יחד כעובדי כפיה ותפקידם היה להכשיר את שטח המחנה.
ביוני 1940 החל השימוש במחנה עם הגעת משלוח ראשון של 728 אסירים פולניים.
בהיות המחנה, מחנה הריכוז העיקרי בפולין הכבושה, גדלה תפוסת המחנה כל העת. כמענה לגידול בתפוסה פעלו הנאצים להגדלת שטח הביתנים במחנה באמצעות הוספת קומה שנייה לביתנים הקיימים, הקמת ביתנים נוספים, הרחבת שטח האינטרסים של המחנה (בעיקר מפעלים שהעסיקו עובדי כפיה) והקמת דרכים ותשתיות נוספות סביבו.
בהמשך, החליטו הנאצים על הקמתו של אושוויץ II (מחנה המוות בירקנאו) במרחק קילומטרים אחדים ממחנה אושוויץ I , בירקנאו נבנה על שטחי הכפר בז'זינקה שחלקו העיקרי פונה ונמחק .
לאחר למעלה מארבע וחצי שנים של פעילות מחנות ההשמדה אושוויץ-בירקנאו בהם התבצע רצח המוני של למעלה ממיליון בני אדם ,רובם יהודים, שוחררו המחנות ע"י הצבא האדום ביום 25 בינואר 1945.
הגרמנים לא הספיקו להחריב את המחנה (כמו שעשו למשל בטרבלינקה) ורוב מוחלט של מבני אושוויץ I נותרו שלמים לחלוטין. באושוויץ II הספיקו הגרמנים לפוצץ את המשרפות ולשרוף את מתחם צריפי העץ שכונה קנדה, חורבותיהן של המשרפות נמצאות באתר עד היום.
רקע היסטורי על התצוגות במחנה ובביתן היהודי-בלוק 27:
בראשית שנות השישים של המאה הקודמת, החליטה ממשלת פולין להקים באתרי מחנות ההשמדה אושוויץ I ואושוויץ II מוזיאון לאומי.
בעוד מחנה אושוויץ II (בירקנאו) נותר כשלעצמו כמעט ללא התערבות מוזיאלית (למעט עבודות שימור ,מספר אנדרטאות ובשנים האחרונות הקמת תצוגה במבנה הסאונה) עדות לרצח המתועש שהתבצע בו, הרי שבאושוויץ I בחרו מקימי המוזיאון לאפשר למדינות שונות להקים תצוגות בתוך הביתנים בעוד שטחי החוץ נשמרו ללא התערבות.
פולין הקומוניסטית של שנות ה – 60 לא קיימה קשרים דיפלומטיים עם מדינת ישראל ולפיכך לא הקצתה ביתן ייחודי למדינת ישראל, מה גם שהרצח התבצע על אדמת אירופה ולפיכך סברו מקימי המוזיאון שאם כל מדינה באירופה תיוצג במוזיאון ותספר את סיפור היהודים שחיו בה, הרי שיהיה תיעוד רחב לשואת העם היהודי.
מחאה של ארגונים יהודיים בעולם כולו הכריחה את ממשלת פולין להעמיד ביתן ייחודי שנקרא "הביתן היהודי".
תצוגה ראשונה הוקמה בשנת 1968 ולאחר כעשור בשנת 1978 עודכנה-שתיהן הוקמו על ידי המוזיאון הלאומי השייך לממשלת פולין.
בשנת 2006, לאחר ביקורו של ראש ממשלת ישראל אריאל שרון באתר, החליטה הממשלה לחדש את התצוגה בתקציב ובהובלה של מדינת ישראל.
אבני דרך למימוש הפרויקט:
- מאי 2009- הטלת המימוש על יד ושם.
- מחצית שניה 2009- גיבוש צוות ניהולי ותכנוני, גיבוש פרוגרמה, הקמת ועדות היגוי וכדו'
- נובמבר 2009 –תחילת מו"מ עם מוזיאון אושוויץ-בירקנאו.
- ינואר 2010-חתימת הסכם עקרונות בין יד ושם למוזיאון אושוויץ בירקנאו בעת ביקור מנהל מוזיאון אושוויץ בירקנאו בירושלים לציון יום שחרור מחנה אושוויץ שנקבע גם כיום השואה הבינלאומי.
- אפריל 2010- חתימת הסכם מפורט בין יד ושם למוזיאון אושוויץ בירקנאו הכולל חלוקת אחריות.
- שנת 2010- תכנון התצוגות והבינוי, תיאום עם רשויות השימור והרישוי בפולין, תיאום בין צוותי התצוגות, היועצים הישראליים והיועצים הפולניים ועוד.
- פברואר 2011- יציאה למכרז מיון מוקדם לשימור וחיזוק מבנה הביתן.
- יוני 2011 – תחילת עבודות בביתן.
- שנת 2012- שילוב קבלני מערכות אלקטרומכניות לאחר מכרזים נוספים ושילוב עבודות גמר ותצוגות.
- מחצית שנת 2013- השלמת בינוי תצוגות, גרפיקה, מולטימדיה, אביזרי תצוגות והרצות.
- יוני 2013 – חנוכת הביתן במעמד ראש ממשלת ישראל, שרים מפולין ומישראל ופתיחתו לקהל הרחב יום למחרת.
חלוקת תפקידים ואחריות בין יד ושם למוזיאון אושוויץ בירקנאו:
כבר בתחילת הדרך בנובמבר 2009 התברר שנושא חלוקת התפקידים והאחריות בין מדינת ישראל, באמצעות יד ושם ובין המוזיאון הלאומי אושוויץ בירקנאו מעלה סוגיות מורכבות:
המבנה שייך למדינת פולין למוזיאון הלאומי אושוויץ בירקנאו-למי שייכות התצוגות?
מי יהיה אחראי מקצועית לתכנון ולרישוי?
מי יהיה אחראי לעמידה בתקני השימור המחמירים?-האתר כולו מוכרז אתר מורשת עולמית אונסקו.
על מי מוטלת האחריות להנחיות לקבלנים?
מי יחתום חוזים עם היועצים השונים?
מי יחתום חוזים עם הקבלנים?
מי יישא באחריות לתקינות ובטיחות המבנה בתקופת העבודות?
מי יהיה אחראי לפיקוח על העבודות?
כיצד מגדירים את כל אלו מבלי לייצר שתי מערכות כפולות, יקרות ומסורבלות המנטרלות זו את זו?
בסופו של דבר לאחר מו"מ ארוך סוכמו אופציות נרחבות, לפיהן העסקת מתכננים או קבלנים אפשרית על ידי כל אחד מן הצדדים כשבמקרה כזה שמורה לצד השני מלוא הסמכות לתיאום ופיקוח.
התקשרות יועצי הרישוי הייתה עם מוזיאון אושוויץ תוך פיקוח והנחיה של שני הצדדים.
ליתר היועצים (ישראלים וגם פולנים) היו חוזים עם יד ושם ועיקר ההנחיה נתנה על ידי נציגי יד ושם תוך תיאום בנושאים מסוימים עם נציגי המוזיאון.
לכל הקבלנים והספקים היו חוזים עם יד ושם, והם הונחו על ידי נציגי יד ושם תוך שיתוף ותיאום עם נציגי המוזיאון בעיקר בעניינים הקשורים לשימור.
ארחיב על כך בהרצאתי אך בפועל המודל עבד היטב תוך שיתוף פעולה יוצא דופן.
תקציב ומקורות מימון:
התקציב המלא לפרויקט עמד על 32 מש"ח מכספי מדינת ישראל בלבד (לא גויסו תרומות) .
שיפוץ חזית המבנה בוצעה על ידי קבלן מטעם המוזיאון במימון האיחוד האירופי במסגרת תקציב לשימור המחנה.
סיכום:
צוותים רבים, ישראלים ופולנים עסקו בפרויקט במשך כארבע שנים.
מורכבות הפרויקט נבעה גם מתכני התצוגה וגם מהיחס ההיסטורי לתשתיות הפיזיות הקיימות במבנה ובאתר.
לאורך כל הדרך היה צורך למצוא בוקר וערב את עמק השווה בין כללי שימור קפדניים ביותר ובין העברת מסרים הסטורים, בין גישות שונות (גם בארץ וגם בחו"ל) בקשר למסרים אותם רוצים להעביר במקום כזה, ובין תפישות עולם פונקציונליות שונות לעיתים, בקשר לאופן הראוי לקידום פרויקט בכלל ופרויקט זה בפרט (עד כמה ניתן לנהל מו"מ עם הרשויות, עד כמה ניתן לחרוג מכללים שחלים על מתקנים אחרים באתר זה ובפולין בכלל, תפיסות עולם שונות למכרזים ולניהול מו"מ עם קבלנים ועוד ועוד).
לאור כל האמור, מבחינתי לפחות, הייתה זאת חוויה מטלטלת בכל מובן אך יחד עם זאת מלאת סיפוק.
החשוב מכל בסופו של דבר, הוא הצלחת הפרויקט מעבר לכל ציפייה והיווצרות קשרים אנושיים ומקצועיים מיוחדים בין כל העוסקים במלאכה בישראל ובפולין (אוצרים, מעצבים, תסריטאים, אומנים, מתכננים, קבלנים וספקים, מנהלים ועובדים רבים במוזיאון אושוויץ וביד ושם, רשויות התכנון בפולין, נציגי משרדי הממשלה בארץ ובחו"ל ועוד ועוד).