"לחסל את הרג'קטים"
"הייתי אז עולה חדש מארצות הברית שבקושי יודע עברית", מספר לואיס בראון, כיום מנהל פרויקט ושותף בחברת תפנית, "זה היה ב-1996. נתנו לי ביד רשימה ארוכה כאורך הגלות – 4,000 רג'קטים, ואז אמרו לי: 'יאללה, תחסל את הרג'קטים הללו. קח קבלנים, קח עובדים, תחסל אותם.' התחלתי לעבוד".
פרויקט קריית עיריית ירושלים בשנות ה-90 של המאה ה-20 נועד לקבץ ולרכז את כל הפעילות של עיריית ירושלים שהייתה מפוזרת עד אז ב-32 מבנים שונים ברחבי העיר ירושלים.
קריית העירייה ממוקמת על שפת רחוב יפו, קרוב לעיר העתיקה. לאחר גלגולים ותוכניות רבות נבחר מיקום זה בשל מרכזיותו ומפני שכאן שכן בית העירייה ההיסטורי.
במסגרת תוכנית הפיתוח של קריית העירייה שומרו ושופצו כמה מבנים היסטוריים וכן הוקמו שני מבנים מודרניים סביב שלוש כיכרות, שהעיקרית בהן היא כיכר ספרא, שהיא כיכר מרכזית לכנסים ועצרות. במסגרת השיפוץ נהרסו חלקים מגן דניאל, וכן נהרס בניין הקונסוליה הצרפתית ובמקומו נבנתה כיכר ספרא.
"את בניין 3, קיבלתי ריק", ממשיך בראון, "מעטפת ושלד בלבד. קומה אחר קומה התחלנו להשלים קומות. קומה 6 הייתה הקומה של טדי קולק. ובדיוק אז נכנס אולמרט. נאמר לי שלטדי היו שתי מזכירות ושישה יועצים, אבל אולמרט רוצה ארבע מזכירות ושבעה יועצים. אז עשו רינוביישן, בנינו את הכול מחדש בשביל אולמרט. זה היה פרויקט אדיר, אבל אני באתי לשם בסוף, רק בשלוש-ארבע השנים האחרונות. מבחינתי זה ניסיון חשוב ואני כל הזמן סוחב את הניסיון הזה איתי. אני מאמין שיש לזה משמעות שאנשים שהיו שותפים לפרויקט הענק הזה של העירייה, כמוני, כמו משה עוז ומיכאל אלון נמצאים פה איתנו בחברה. הם חלק מגרעין החברה".
תולדות המקום בקיצור
עד אמצע המאה ה-19 (ימי השלטון העות'מני) פעלה בירושלים רק "מג'אלי אל אדארה" – מועצה מנהלתית מחוזית, אולם עם היציאה מהחומות והגידול במספר תושבי העיר התעורר הצורך להרחיב את פעילות העירייה.
בשנת 1896 עברה העירייה לבניין בפינת הרחובות ממילא ויפו, מול מלון פאסט. בקומה הראשונה היו חנויות, בקומה העליונה דירות מגורים ורק הקומה האמצעית שימשה את העירייה – מועצת העיר, המחלקה הטכנית להנדסה ומחלקת הניקיון. בשנת 1932 נבנה בניין עירייה ייעודי – הוא בניין העירייה ההיסטורי. במשך השנים התרחבה העירייה ומוסדותיה פוזרו בכל רחבי העיר בעשרות מבנים שונים.
כבר בשנת 1950 פורסמה תוכנית להקמת בניין עירייה מרכזי שיהיו בו כל משרדי העירייה. ההצעה הייתה לבנות את הבניין בין הרחובות המלך ג'ורג', שמואל הנגיד, בן יהודה ובארי – במגרש שנקרא "מגרש שיבר", על שם הקבלן הערבי-נוצרי ג'ורג' שיבר, שחפר במקום בור ענק כדי לבנות בניין מסחרי.
"תוכנית מנסלפד", "תוכנית השמשוני", "תוכנית כהנא" – תוכניות רבות תוכננו להקמת קריית העירייה, אך אף אחת מהן לא יצאה לפועל. בשנת 1979 פנה ראש עיריית ירושלים דאז, טדי קולק, למהנדס העיר, האדריכל אמנון ניב וביקש ממנו לגבש תוכנית חדשה, שלא תפגע במבנים ההיסטוריים שבאזור מגרש הרוסים. ניב, יחד עם האדריכלים יוסף בלום ואיילה ליפשיץ, הכין תוכנית והגיש אותה לעירייה בשנת 1983. התוכנית אושרה בשנת 1985 לאחר שנעשו בה כמה שינויים והיזם שנבחר להקמת הפרויקט היה רון הנדסה מקנדה. טקס הנחת אבן הפינה נערך ב-23 ביוני 1988. האדריכל הראשי של הפרויקט הוא ג'ק דיימונד.
תכנון המבנים השונים נמסר לכמה אדריכלים: קולקר-קולקר-אפשטיין, פיטר בוגוד, יוניס פיגרדו ואסתר ניב ומשרד נחום מלצר וגיא איגרא.
התוכנית כללה שיפוץ של כל המבנים ההיסטוריים והתאמתם לימינו וכן בניית בנייני משרדים חדשים, ובהם בניין העירייה הראשי.
תפנית, תחילה בגלגולה הקודם, ליוותה את רכישת המגרשים שנכללו באתר ממִנהל מקרקעי ישראל ומבעלים פרטיים, את פינוי הדיירים ואת הכנתו ופרסומו של המכרז הבין לאומי לחברות הפיתוח והניהול.
תפנית ייצגה את המזמין בשלב התכנון שעשו האדריכל הראשי, א"ג דיימונד מקנדה בשיתוף עם משרדי האדריכלים המקומיים.
הפרויקט נעשה בשלבים. לאחר חמש שנים, עם סיום כ-60% מהפרויקט, עזב אותו היזם והמנהל הקנדי רון אינג'נירינג. את מקומו מילאה חברת מוריה – החברה לפיתוח ירושלים, שהיא חברה בבעלות עירונית, ותפנית המשיכה בניהול הפרויקט עד לסיומו ב-1998.