Category Archives: The story behind the project

the jerusalem municipality complex

By | The story behind the project | No Comments

“לחסל את הרג’קטים”

“הייתי אז עולה חדש מארצות הברית  שבקושי יודע עברית”, מספר לואיס בראון, כיום מנהל פרויקט ושותף בחברת תפנית. “זה היה ב-1996. נתנו לי ביד רשימה מודפסת מכאן ועד סוף המסדרון. 4,000 רג’קטים. ואז אמרו לי ‘יאללה, תחסל את הרג’קטים הללו. קח קבלנים, קח עובדים, תחסל אותם. התחלתי לעבוד”.

פרויקט קריית עיריית ירושלים – שנות ה-90 של המאה ה-20 – נועד לקבץ ולרכז את כל הפעילות של עיריית ירושלים, שהיתה מפוזרת עד אז ב-32 מבנים ברחבי העיר ירושלים.

קריית העירייה ממוקמת על שפת רחוב יפו, קרוב לעיר העתיקה. לאחר גלגולים ותוכניות רבות נבחר מיקום זה בגלל מרכזיותו ובגלל העובדה שכאן שכן בית העירייה ההיסטורי.

במסגרת תוכנית הפיתוח של קריית העיריה שומרו ושופצו כמה מבנים היסטוריים וכן הוקמו שני מבנים מודרניים סביב שלוש כיכרות, שהעיקרית בהן היא כיכר ספרא – כיכר מרכזית לכנסים ועצרות. במסגרת השיפוץ נהרסו חלקים מגן דניאל, נהרס בניין הקונסוליה הצרפתית ובמקומו נבנתה כיכר ספרא.

“את בניין מספר 3 קיבלתי ריק”, ממשיך בראון, “מעטפת ושלד בלבד. קומה אחר קומה התחלנו להשלים קומות. קומה שש היתה הקומה של טדי קולק. ובדיוק אז נכנס אולמרט. נאמר לי שלטדי היו שתי מזכירות ושישה יועצים אבל אולמרט רוצה ארבע מזכירות ושבעה יועצים. אז בנינו את הכל מחדש בשביל אולמרט.

“שמע, זה היה פרויקט אדיר, אבל אני באתי לשם בסוף, רק בשלוש-ארבע השנים האחרונות. מבחינתי זה ניסיון חשוב ואני כל הזמן סוחב אותו אתי. אני מאמין שיש משמעות לזה שאנשים שהיו שותפים למגה פרויקט הזה של העירייה – כמוני, כמו משה עוז ומיכאל אלון – נמצאים פה אתנו בחברה. הם חלק מהגרעין של החברה”.

היסטוריה רלבנטית בקצרה: ימי השלטון העות’מני. עד אמצע המאה ה-19 פעלה בירושלים רק “מג’אלי אל אדארה” – מועצה מנהלתית מחוזית. אבל עם היציאה מהחומות והגידול במספר תושבי העיר, התעורר צורך להרחיב את פעילות העירייה.

בשנת 1896 עברה העירייה לבניין בפינת הרחובות ממילא ויפו, מול מלון פאסט. בקומה הראשונה היו חנויות, בקומה העליונה דירות מגורים ורק הקומה האמצעית שימשה את העירייה: מועצת העיר, המחלקה הטכנית להנדסה ומחלקת הניקיון. בשנת 1932 נבנה בניין עירייה ייעודי – הוא בניין העירייה ההיסטורי. במשך השנים התרחבה העירייה ומוסדותיה פוזרו בכל רחבי העיר בעשרות מבנים.

כבר בשנת 1950 פורסמה תוכנית להקמת בניין עירייה מרכזי אשר יכיל את כל משרדיה. ההצעה היתה לבנות את הבניין בין הרחובות המלך ג’ורג’, שמואל הנגיד, בן יהודה ובארי – מגרש שנקרא “מגרש שיבר” על שם הקבלן הערבי הנוצרי ג’ורג’ שיבר, שחפר במקום בור ענק כדי לבנות בניין מסחרי.

תוכנית מנסלפד, תוכנית השמשוני, תוכנית כהנא. תוכניות רבות תוכננו להקמת קריית העירייה. כלום לא יצא לפועל. בשנת 1979 פנה ראש עיריית ירושלים אז, טדי קולק, למהנדס העיר, האדריכל אמנון ניב, וביקש ממנו לגבש תוכנית חדשה, שלא תפגע במבנים ההיסטוריים שבאזור מגרש הרוסים. ניב והאדריכלים יוסף בלום ואיילה ליפשיץ הכינו תוכנית שהוגשה לעירייה בשנת 1983. התוכנית אושרה בכמה שינויים בשנת 1985 והיזם שנבחר להקמת הפרויקט היה רון הנדסה מקנדה. טקס הנחת אבן הפינה נערך ב-23 ביוני 1988. האדריכל הראשי של הפרויקט היה ג’ק דיימונד מקנדה.

תכנון המבנים נמסר לכמה אדריכלים: קולקר (קולקר-אפשטיין), פיטר בוגוד, יוניס פיגרדו ואסתר ניב ומשרד נחום מלצר וגיא איגרא.

בתוכנית נכלל שיפוץ כל המבנים ההיסטוריים והתאמתם לימינו וכן בניית בנייני משרדים חדשים, ובהם בניין העירייה הראשי.

תפנית, תחילה בגלגולה הקודם, ליוותה את רכישת המגרשים שנכללו באתר ממינהל מקרקעי ישראל ומבעלים פרטיים, את פינוי הדיירים ואת פרסומו של המכרז הבינלאומי לחברות הפיתוח והניהול.
תפנית ייצגה את המזמין בשלב התכנון שעשו האדריכל הראשי, א.ג. דיימונד מקנדה בשיתוף משרדי האדריכלים המקומיים.
הפרויקט נעשה בשלבים. לאחר חמש שנים, עם סיום כ-60% מהפרויקט, עזב אותו היזם והמנהל  הקנדי. את מקומו מילאה חברת מוריה, החברה לפיתוח ירושלים – שהיא חברה בבעלות עירונית – ותפנית נשארה מנהלת הפרויקט עד לסיומו ב-1998.